זכרונות של טעם

לפני  המתכון אתחיל בוידויי קטן.

בילדותי,למעשה עד שהקמתי משפחה היינו נוסעים אני ומשפחתי מדי פעם לסבא וסבתא שגרו בחדרה.

לסבי וסבתי היה ליד חצר הבית פרינה,   פרינה למי שלא מכיר זהו תנור אבן שבו היו אופים לחם טעים טעים.

הפרינה שימשה לעוד דברים אבל הדבר הטעים ביותר שסבתא היקרה הייתה מכינה בו היה הלחם הריחני שהיה מלא בשקעים מהאבנים שהיו  בפרינה.וגם מלא  באהבה.

סבתי היקרה ז"ל כבר לא איתנו ,אבל טעם הלחם נשאר איתי. כמו עוד הרבה דברים מאז .
מדי פעם מציפים אותי זכרונות של הגינה היפה שהייתה לסבי וסבתי .גינה עם סוגי ירקות שונים,שתילי הפלפלים הקטנים, וכסא הנוח שעמד קבוע במרפסת וכל כך נהניתי לשכב בו.

השבוע החלטתי לנסות ולשחזר את הטעם ההוא  שעדיין בלשוני . הרמתי טלפון לדודתי היקרה וקיבלתי ממנה את המתכון והסברים מפורטים.

היא סיפרה לי שהפרינה כבר נהרסה אבל היא עדיין ממשיכה לאפות את אותו הלחם בתנור הביתי ולשם כך עלי להצטייד בחלוקי נחל..

 לא התעצלתי והלכתי לחפש חלוקי נחל................. ופרוייקט לחם הפרינה יצא לדרך.

 מה אומר ומה אספר,לחם טעים יצא גם יצא,צורתו זהה וגם הריח ,אבל הטעם,הטעם  לא כמו של סבתי האהובה,זהו לא הטעם הזכור לי מילדות.

כנראה חסר בו מגע ידיה,ויש מאכלים שאי אפשר לשחזר.

אז הפוסט הזה מוקדש לכם סבתא איטו וסבא יהודה היקרים שגם שאתם כבר לא איתי, הטעם והזכרונות איתי לעד.

והמתכון.
1 קילו קמח
50 גרם שמרים
כף מלח
3 כפות סוכר
רבע כוס שמן
3 כוסות מים אפשר גם יותר.

ללוש הכל לבצק רך מאוד אבל לא דליל.
להתפיח  היטב עד להכפלת הנפח.
אחרי התפיחה לחלק ל4 או 6 כדורים תלוי בגודל שאתם רוצים.
לרדד מעט לפיתה לא דקה מדי ולהתפיח שוב.

בינתיים לחמם תנור לחום המקסימלי ולהניח בתבנית את חלוקי האבן.
כשהכדורים תפחו להכניס כל פעם כדור אחר לתנור עד שהוא מוכן.

בתאבון